ארכיון | דצמבר, 2015

תוספתא

23 דצמ

urijanissary

א

"האחו — חשב לעצמו מרצ'לו — זה השטיח של המעמד הבינוני בסלון של קואדרי, לינה היא פרה והוא השור." אלברטו מורביה, הקונפורמיסט

בשכונת מגורי עמד בית מטבחיים. במרחק הליכה של כעשר או עשרים דקות של ילדים משם – בבית ערבי שבפאתי הכפר – עמד בית הזונות של קרים התורכי. קרים היה יושב בחצר תחת עץ התות ושותה קפה בספל קטן מן הפינג'אן שציונה התימניה הייתה מניחה על שולחן עץ הארגז הגס. ידו האחת ממוללת את מחרוזת התפילה בעוד אצבעותיו אוחזות בסיגריה בוערת. פעם טפסנו בגנבה אל עץ הדומס שעמד על שביל הכורכר בקרבת השער וניסינו בחסות אור הערב הפוחת לרגל אחר הלקוחות. אור צהוב נדלק בחלון ומבעד למשקפת השדה שנמרוד לקח מאביו הקצין אפשר היה לראות אותם משחקים קלפים. על השולחן עמד בקבוק ערק.
נועה התגוררה בבתים החדשים – האוסטראלים – שנבנו בכספי נדבנים יהודים מאוסטראליה. לבתים אלו היתה חלקת אדמה בת דונם עד דונם וחצי שבעליהם נהגו לטפח. לימים נמכרו המגרשים ונבנו עליהם…

View original post 4,353 מילים נוספות

מודעות פרסומת

חד גדיא

8 דצמ

חד גדיא
אני עומד בגשם לצד קברך ובוכה
אני יודע שעלי לְהָנִיחַ לך להתחמק מאחיזתי
החונקת, להחליק אל אֵינוּתְךָ; במחשבתי
המצטדקת, המשתוקקת להסבר, אני אומר

אילו לא הָיִיתָ טובע,הָיִיתָ שוחה; אילו לא
הָיִיתִי מבעיר בך את חמתך, לא הָיִיתָ מִשְׁתָּסֶה
בגורלך; אילו הָיִיתִי חוסם את דלת הבית בעדך,
לא הָיִיתָ יוצא; אילו לא הָיִיתָ קופץ אל המים
מגבהי הגשר, מותך היה מִשְׁתָּהֶה

ואני לא הָיִיתִי עומד כאן רטוב ואומלל ומוכה
אשם וזועם וכואב את התנהגותך חסרת הפשר;
מובס אני מזכיר לעצמי שעלי לחזור אל החיים
ומביט כיצד הרוח מפיח תנועה בעצים
שאלמלא הרוח המנשבת על פני תהום
לא הָיִיתִי צריך לעמוד כאן היום

הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ

6 דצמ

הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ
אוֹי לָנוּ, כִּי שֻׁדָּדְנוּ כִּי הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ
בְּנִי, רוּחַ רָעָה אֲכָלָתְהוּ וְהִנֵּה תּוֹהוּ
וָבוֹהוּ. טָרֹף טֹרַף, בִּנְיָמִין בְּנִי וְלֺא חָיָה
וַאֲנִי אומר לו לְשַׂר הַמַּשְׂטְמָה שֶׁהִיכָהוּ
נָפֶשׁ וְלָמַיִם הִשְׁלִיכוֹ וְהוֹרִידוֹ דּוּמָה
הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ, וַאֲנִי אָנָה אֲנִי-בָא

חֶסֶר
אין זה אודותיך יותר הן לא תדע כמה אתה חָסֵר
שאובדנך אובדננו, כּוֹבֶד אֶבְלֵנוּ, יְגוֹנֵנוּ הקודר
בטרם אור ועד שניפול שדודים אל שנתנו הטרופה
נעים כשיכורים במעגלים חֲשׁוּכִים חֲשׂוּכֵי תרופה
גם אין זה אודות תקוות נכזבות הבטחות שלא תִּפָּרֵעְנָה
חוזים בלתי כתובים בין הורים לילדיהם; שטרות שבטל
פורקנם שאיפות שעבר זמנן; שנים ארוכות של נטל
שלא  תְּסֻלַּאְנָה בְאַהֲבָתֵנוּ שֶׁכבר אֵינָהּ תְּלוּיָה בְדָבָר
שהרי אין זה אודותיך יותר הָחֶסֶר הזה שֶׁלֺא יְתֹאַר

זה מה יש
לבכות; להתבונן בתמונות המתעדות את חייו הקצרים;
לעלות אל קברו לְעִתִּים מזומנות; להזיל דמעות;
להתאבל ימים רבים על מות בני בנימין;
לא להרפות; לא להתיאש; זה מה יש!

מבוכים

5 דצמ

איקרוס מאבד גובה במהירות
דדלוס הידוע כמי שמכלכל את
צעדיו בזהירות, מפשפש בעשתונותיו
אך אינו מוצא בתיק תחבולתיו
ולו גם קצה פתיל של חוט דק שיציל
את הנער מקוריו של תנטוס. "איך
אפשר שאיש כה מוכשר בבנית
מבוכים יאלץ לחזות בנפילת בנו
מן השמים הבהירים אל המים הקרים?"
שואלת המקהלה בקול בוכים

תיזכורות

5 דצמ

בני. בסך הכל אתה יוצא יותר גדול מסכום כל הזיכרונות
השעות, הדקות, השניות אשר בהן היית מושרש בי
בין בשנתי או בערותי. אולי לפיכך אני משאיר לעצמי
תיזכורות בצורות שונות שכאשר תבוא לבקר בחלומות
אשטח לפניך את בקשתי האחרונה לפני מותי; וגם שזה
לכאורה מְגֻחַךְ ובלתי אפשרי, אתה תלטף את עורי היבש
הישן כגווילי תורה ותגיד קדיש על ארון הקבורה