ארכיון | מאי, 2019

קינה מְעוּקָּמה

17 מאי

קינה מְעוּקָּמה
למטה במהופך בראי הימים, ילדינו אֵינָם בְּטֵלים לְעוֹלָם. מְשֻׁקָּפִים כּחלוּמים
בְּשִׁלְיָת הזמן כְּעֻבָּרִים טבועים, ממתינים להִוָּלְדם: מן המימדים כֻּלָּם
מָוֶת לבדו יְרַחֲמֵנוּ, מיותמים טרם נִוָּלֵד להורינו, נְשׁוּדַּד שַׁכּוּלִים.
הם רואים אותנו מְמָרְרִים באבלנו ואנו אותם, למטה במהופך בראי הַמְּעֻקָּם
מקום בו יִרְבֶּה הַכֹּסֶף ודמעותינו נסחטות ‎חִנָּם

מִכָּל מִשְׁמָר
שָׁוְא שִׁבְּלֵי זֵּיתִים וּדְבַר כָּזָב בְּנֵי-הַיִּצְהָר
וְהוּא הֶרְאָה אֹתִי כַּפְתֹּר וָפֶרַח וַיֹּאמַר,
מָה אַתָּה רֹאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת?
כְּאִישׁ אֲשֶׁר-יֵעוֹר מִשְּׁנָתוֹ עָנִיתִי וַאֲשׁוּרֶנּוּ
וָאֹמַר: אֲדֹנִי, מַה לִּי חַיִּים אַחֲרֵי בְלֹתִי לְמִשְׁמֹרֶת?

בזמן הנגדי
אם ישאלני מי: בן אדם, לאן אתה הולך בזמן הנגדי?
אֶתְהַלֵּל כִּמְפַתֵּחַ! לְהִצָּלֵב שנית אני הולך. ובעודי
מתפשט את התכריכים ומתנער מן העפר שעימדי
אני אומר: אהבת נשים ונטיעת עצים; בנית בתים
והולדת ילדים לפני. לאדמתי אני חוזר והאור המתוק לעיני

מודעות פרסומת